על ביטוי פרטי, ביטוי ממשלתי, ומינויו של ד"ר ברץ לתפקיד ראש מערך ההסברה (כ-730 מילים; פורסם בדף הפייסבוק של הבלוג)
ביום 25.10.15 כתב ד"ר רן ברץ, שמונה אתמול (4.11.15) לראש מערך ההסברה הישראלי, כך:
"אני חושב שזה אומר הרבה שהנשיא טס במחלקת תיירים, הסתובב במטוס ולחץ ידיים לכולם. בעיקר זה אומר שהוא דמות שולית כל כך עד שאין שום חשש לחייו. נראה לי שאפשר אפילו לשלוח אותו במצנח רחיפה לגולן הסורי שבשליטת דאע"ש; יום למחרת הם יחזירו אותו עם רצון לפתוח במשא-ומתן על חזרתם המיידית לעיראק, רק קחו אותו, בחייאת יזרעאלין. הנשיא שלכם עובר במחנה לוחץ לכולם אחד אחד ידיים, מנסה לדבר איתנו בערבית שהוא לא יודע, אומר לנו שנתאחד כי חבל שאנחנו ככה שבטים שבטים, בקיצור הג'מעה בגללו בדמורליזציה גמורה, מיואשים לגמרי מהחיים, אפילו התחילו לדבר אולי נקים ארגון זכויות אדם לבדיקת השימוש האכזרי בבדיחות קרש במלחמה פסיכולוגית. הקרן החדשה כבר מתעניינת."
עם היוודע דבר המינוי עטו, כמובן, העיתונאים והעורכים על הידיעה כמוצאי שלל רב: "ראש מערך ההסברה הנבחר: "אפשר לשלוח את הנשיא לגולן הסורי שבשליטת דאעש"" (מעריב); "רן ברץ, המסביר הראשי של נתניהו, שלח את ריבלין לדאעש; ריבלין זועם" (הארץ); "המסביר הלאומי החדש התבטא נגד הנשיא ריבלין: "רק קחו אותו"" (מאקו) וכהנה וכהנה כותרות וצהלות, שנדמה לעיתים שהתחרות המרכזית ביניהן היא מי תורמת פחות לשיח הציבורי בנושא.
האם יש בדברים ממש? האם ברץ, אדם פרטי עד לרגע המינוי, צריך לחשוש מהבעת ביקורת, גם אם מזלזלת, בנשיא המדינה? ומה לגבי חופש הביטוי?
הטענה המרכזית שיש לשקול נוגעת ליכולתו הסבירה של מועמד פוטנציאלי למלא תפקיד ציבורי, בשים לב לתכליתו הספציפית של התפקיד. אחד המאפיינים הראשונים והברורים של מערך ההסברה, לא כל שכן של ראש המערך, הוא להציג חזית אחידה ומלוכדת לעולם, חזית שתהווה את עמדת המדינה בפני כל שועי עולם ותתרום לתדמית המדינה, מאמציה הדיפלומטיים וקשריה עם המדינות המקובלות.
חזית אחידה זו מהווה, בשפה המקצועית, "ביטוי ממשלתי" (Government Speech), להבדיל מביטוי של אדם פרטי (Private Speech). הביטוי הממשלתי נגזר ממטרות הממשלה ומהתנהלותה השוטפת כאשר היא מבקשת לתקשר את עמדותיה לציבור בישראל ומחוצה לה.
מאחר שהביטוי הממשלתי הוא-הוא עמדת הממשלה, ומאחר שאין לאף גורם פרטי את הזכות לדבר בשם הממשלה או "לחטוף" (מה שמכונה Hijacking) את המסר שהיא מנסה להעביר, הרי שיכולתה של הממשלה הנבחרת לברור בין ביטויים ובין דוברים שידברו בשמה רחבה מאוד.
כך למשל, אמן המעוניין להביע את מחאתו העמוקה מהתנהלות השלטון, לא יוכל לעשות זאת דווקא במסגרת מסיבת עיתונאים שכינס ראש הממשלה, או במסגרת טקס ממלכתי רשמי. העובדה שלפלוני נתון החופש להתבטא כנגד עמדת הממשלה, לא גוררת את המסקנה שפלוני יכול לערער על המסר של הממשלה עצמה - מסר שיש לה זכות להעביר בשלמותו.
ובחזרה לעניין ההסברה: הנשיא מהווה את גילום סמל המדינה. מכאן שחלק חשוב בתפקידו של ראש מערך ההסברה הוא גם לייצג את נשיא המדינה, במסגרת החזית הממשלתית האחידה. זלזול פומבי בנשיא, אף לפני קבלתו של ברץ לתפקיד, חותר תחת יכולתו של ראש המערך להישאר נייטראלי ולבטא, במסגרת עמדת המדינה, גם את עמדת הנשיא ולשכתו.
יש ספק רב, אפוא, ביכולתו של ראש מערך ההסברה לדבר ולטעון בשם המדינה בכללותה, שכן הוא נתפס עתה כבז לסמל המרכזי שלה - הנשיא. כמו בדוגמת האמן שמשתלט על מסיבת העיתונאים לצרכיו, הביטוי הפרטי "מכתים" את הביטוי הממשלתי, ולממשלה יש זכות מלאה להתגונן מפני הכתמה שכזו, הפוגעת ביכולת להעביר מסר ממשלתי אחיד לאומות העולם ולמנהיגיהן.
נוסף על ההשפעה שיש למינוי על תפיסת התפקיד בקרב העולם ומנהיגיו, ההתבטאות המזלזלת בנשיא פוגעת ביכולתו של ברץ לבצע את תפקידו גם בישראל פנימה, שכן היא משרה רוח רעה בין הנשיא ולשכתו לבין ראש מערך ההסברה. לכל מובן שראש מערך ההסברה עובד בשוטף מול הנשיא ולשכתו, והפגיעה באמון במצב דברים זה יורדת לשורש היכולת להתנהל בצורה הולמת.
לשם הדגמה, ניזכר במקרה שונה אך דומה: התבטאויות פרטיות של ד"ר גלעד, ששימש כחוקר במחקר המרכז והמידע של הכנסת. גם אז, התבטאויות ביקורתיות שנאמרו שלוש שנים (!) קודם הובילו לפיטוריו של ד"ר גלעד. הנימוק: פגיעה בנייטראליות ובמעמד מרכז המחקר, החותרת תחת יכולתו לספק שירות הוגן לכלל לקוחותיו - חברי הכנסת משני צידי המתרס הפוליטי.
כאן כשם, אף ביתר שאת. על פי האמור בעיתונים השונים, ד"ר ברץ היה בתהליך מינוי עת ביטא את הדברים. מכאן שהפגיעה בחופש הביטוי זניחה, וזאת משתי סיבות:
בראש ובראשונה, מאחר שלממשלה יש את הזכות להגן על הביטוי הממשלתי מפני ביטוי פרטי שיכתים את המסר שהיא מבקשת להעביר;
ושנית, מאחר שה"אפקט המצנן" חל במקרה זה בלבד - ידע כל אדם שעתיד להתמנות לראש מערך ההסברה שלא להתבטא באופן המאיים על שלמות וקוהרנטיות המסר הממשלתי, ובכלל זאת - שלא לזלזל פומבית בנשיא.
זאת, לא בגלל שהביקורת כלפי הנשיא איננה לגיטימית (אפילו אם היא צורמת לאוזן או מנוסחת באופן בלתי הולם) - אלא בגלל שלממשלה יש זכות לשלוט במסר היוצא ממנה, והכתמת המסר הממשלתי כאמור פוגעת באינטרסים הבסיסיים ביותר שלה.
מאמר נהדר, כמה שאלות לי וכמה הארות לי:
השבמחק(הערת סובלנות: הבקיאות שלי במונחים מעולם הפוליטיקה והידע המשפטי שלי הם בתחילתו של תהליך התהוות, אם חטאתי בשאלה שלא במקום נא להסביר לי את הטעות בהנחות שלי)
1. אני לא יודע אם אלו מונחים מושרשים אבל מאוד אהבתי את ההפרדה לביטוי ממשלתי וביטוי פרטי ואת הניתוח מהזווית הזאת.
2. מכיוון שלקחת את היכולת לבצע את התפקיד כמדד וכמשענת הייתי רוצה חידוד על הדבר הבא:
אנו יודעים את דעותיו של ד״ר ברץ כי הוא פרסם אותן.
אנו גם יודעים שהנשיא יודע את דעותיו של הד״ר כי הוא פרסם אותן.
מכאן, במקרה הספציפי הזה, קל לנו להסיק שהולך להיות חיכוך בין הגורמים.
השאלה שלי היא, מה קורה כשאנחנו לא יודעים על יחסי המסביר ולשכת הנשיא? מה קורה כאשר יש בוז ואיבה חבויים? (ההגיון מורה לי שגם במקרה זה תיווצר בעיה מאוד דומה למה שתיארת).
האם כל המסבירים נמדדים על פי דעתם על הנשיא? או שמא על פי היכולת שלהם לעבוד באופן משביע רצון עם אנשי מפתח למרות דעותיהם האישיות עליהם?
3. אני אישית רואה הבדל בין להיות בתהליכי מיון לתפקיד לבין להתמנות אליו באופן רשמי.
בנוסף אני רואה הבדל בין הנשיא העכשווי לבין מוסד הנשיאות ורואה הבדל בין בוז לשניהם.
(באותו אופן שניכר שאופנתי מאוד לבוז לראש הממשלה הנוכחי אבל אני לא חושב שהממשלה כמוסד גם היא המוקד)
כמובן שאסור שיצא מסר לאומי שבז לאף אחד מהם, לא לנשיא ולא לנשיאות.
נדמה לי שד״ר ברץ בעל דעות שליליות ספציפית על הנשיא הנוכחי ונראה לי שזה לגיטימי, אם היה בז לנשיאות כמוסד הייתי רואה את זה כיותר בעייתי.
כעת, אם אנו יוצאים מנקודת ההנחה שד״ר ברץ לא מבין את מהות התפקיד ואת העובדה שמסרים מעט מערך ההסברה צריכים להשלח במעטפה שכוללת גם את חותמת הנשיאות (ושאר גורמים רלוונטים), אין לד״ר ברץ מקום בתפקיד הזה גם והיה אוהד מושבע של הנשיא.
אם אנו יוצאים מההנחה שהוא כן מבין את התפקיד, אני חושב שניתן יהיה לצפות ממנו גם לדעת לשחק את המשחק ולעשות את העבודה כמו שצריך.
4. טייפו קטן: בפסקה על ד״ר גלעד, כנראה המשפט הנכון הוא ״...ד״ר גלעד, ששימש כחוקר במרכז המחקר והמידע של הכנסת.״ (במקום ״מחקר המרכז והמידע״).
ניסיתי כמה שיותר להצמד ללוגיקה ולא להכנס למלכודים משפטיים שאני לא מבין בהם.
אם אכן יש היבטים משפטיים שמכריעים לכאן או לכאן את השאלות ששאלתי אני אשמח מאוד לדעת אותם.